הונג קונג הפיקה כ-200 סרטים בשנה בתחילת שנות ה-90. רק ההצלחה הפרועה של תעשיית הקולנוע היא שאפשרה לוונג להמשיך בגישה הפחות מסחרית שלו לעשיית סרטים. Days of Being Wild היה אסון קופות מקומי, אבל השבחים הביקורתיים שלו זיכו את וונג במעמד של אחת הדמויות המובילות באותה תקופה. כשהוא רוכב על השגשוג הכלכלי של העשור האחרון של התקופה הקולוניאלית, הוא מצא הזדמנויות לחקור ולפתח את גישתו הייחודית לעשיית סרטים. בעזרתם של הצלם כריסטופר דויל והמנהל האמנותי וויליאם צ'אנג, וונג פיתח שפה ויזואלית ייחודית ואסתטיקה. התמונות מגיעות במקום הראשון בסרטיו של וונג; אפילו הדיאלוגים והנרטיבים המפוצלים נראים כאילו הם תמונות של רגעים.
בין אם הם מתרחשים על רקע שנות ה-60, נוף עירוני מודרני או אספקת פופקורן של בתי קולנוע בזמנים היסטוריים, לסרטים של וונג יש נושאים אוניברסליים. לא צריך עומק רב של ידע על ההקשר התרבותי וההיסטורי של הונג קונג או התרבות הסינית כדי להעריך אותם. זה נכון במיוחד ב- Ashes of Time (1994). חביב המבקרים, זו הייתה הפקה יקרה שלקח שנתיים להשלמתה. חתרנות לז'אנר ה-wuxia (אמנויות לחימה) הקלאסי, היא בעיקרה על זכירה ושכחה, נושא שניתן להבין ללא קשר לרקע התרבותי של האדם.
באמצע ה-90ות, וונג ביסס את עצמו כאחד מיוצרי הסרט הטובים באזור, כאשר צ'ונגקינג אקספרס זכה בו בכל השבחים המובילים בטקס פרסי הקולנוע של הונג קונג בשנת 1995. תעשיית הקולנוע של העיר עדיין הייתה עסק משגשג ורווחי אבל היה ברור שוונג רוצה זירה גדולה יותר. בעוד ג'ון וו כבר החל את הקריירה ההוליוודית שלו ביצירת סרטי פעולה, וונג זכה בפרס Fipresci בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בשטוקהולם עבור צ'ונגקינג אקספרס. הוא גם זכה לשבחים מקוונטין טרנטינו, שנאמר כי משך בחוטים כדי להבטיח את הפצת הסרט בחו"ל. יצירת שם על הבמה הבינלאומית הייתה אפשרית, וללכת להוליווד לא הייתה הדרך היחידה.
Happy Together הגיע רגע לפני שהשלטון הבריטי על הונג קונג הסתיים, והעיר הפכה למרכז תשומת הלב העולמית. הסרט חתם את מעמד הכוכב של וונג, וזיכה אותו בבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן - האדם הסיני הראשון שקיבל את הפרס. השנים הראשונות שלאחר המסירה נותרו משגשגות במידה רבה, כאילו מעט בעיר השתנה, ובשנת 2000 יצא לאקרנים של In The Mood for Love, דרמה רומנטית המתרחשת בהונג קונג של שנות ה-60 המוכרת כיצירה הטובה ביותר של וונג.
מצב הרוח לאהבה מסתיים ב-1966, רגע פרשת מים המציין את תחילתה של מהפכת התרבות של סין, ושנה לפני פרוץ המהומות בהונג קונג. בסצנה האחרונה דמותו של טוני ליונג צ'יו-וואי לוחשת את סודותיו אל תוך חור העץ, זוכרת את השנים הנעלמות. זה מסמן את סופו של עידן ושחר של עתיד לא ידוע, נכון בסרט, כמו גם לעשיית הסרטים של וונג ולגורלה של הונג קונג.
תגיות פופולריות: אספקת פופקורן לקולנוע, סין, ספקים, יצרנים, מפעל, מותאם אישית, סיטונאי, קנייה, מחיר, תוצרת סין
